ניתוח החלפת מפרק ירך הגישה הקדמית אל מול הגישה במיני אחורית

גישה זו כוללת הפרדת סיבי שריר העכוז הגדול (gluteus maximus) הממוקם בצד ובחלק האחורי של הירך. מכיוון שרק השליש ה"דיסטלי" או התחתון של סיבי השריר מופרדים במהלך הניתוח  ואינם נחתכים, קל לשמור על מסלולי העצבים וגם השריר אינו נפגע. בהמשך, משחררים את שרירי המסובבים החיצוניים הקצרים או העליונים מהחיבור שלהם לעצם הירך העליונה. בשלב הבא, פותחים את קופסית מפרק הירך מאחור. לאחר ביצוע השתלת המפרק המלאכותי, מבנים אלה, מתקנים את הקופסית מפרק הירך, חיבור השרירים והרקמות החיצוניות למפרק.

רבים רואים בגישה האחורית גישה פשוטה יותר מהגישה הקדמית ומייחסים לה פחות סיבוכים. מכיוון שהחשיפה של עצם הירך טובה וקלה יותר יותר, קיים סיכון קטן יותר לשבר עצם הירך. עובדה זו חשובה למטופלים עם עצם מוחלשת ממחלת אוסטאופורוזיס. יתרון נוסף הוא שחשיפה טובה יותר של עצם הירך פותחת למנתח אפשרויות רבות יותר בבחירת שתל הירך המתאים ביותר ולא את זה שהכי קל להשתיל. 

היתרון החשוב ביותר של הגישה המיני אחורית היא שקל להרחיב את החתך. יתרון זה משמעותי כאשר במהלך הניתוח מתברר שחשיפת מפרק הירך קשה יותר מהצפוי (וזה קורה) או אם במהלך הניתוח יש חשש לפגיעה/שבר בעצם הירך או האצטבולום. בגישה המיני-אחורית קל להרחיב את החתך, לשפר את החשיפה ולתקן את הבְּעָיָה. החשיפה והגישה הנוחה, הפכו את גישה זו למקובלת מאד כאשר נדרש ניתוח רביזיה (ניתוח חוזר באותו מפרק).

ההחלטה החשובה ביותר שעליכם לקבל היא בחירת המנתח שיטפל בכם. למרות שאני חושב שהגישה היא משתנה חשוב אחד, הכירו בכך שהיא אחת מני רבות, וישנם הרבה שיקולים והחלטות שחייבות להתקבל כדי שהתוצאה הסופית והחוויה תהיה טובה ככל האפשר. המנתח שעושה בפועל את הניתוח חשוב יותר מהגישה בה הוא או היא בוחרים להשתמש. 
ההמלצה שלי היא לבחור את המנתח שלך, לא את הגישה, ואז לסמוך על האדם הזה שיטפל בך. חשוב שהמטופל ישאר ממוקד לא רק בתוצאה לטווח קצר אלא גם יבין את המטרה לטווח ארוך עם סיכון מינימלי לפציעה או סיבוך. אל תאבדו את המטרה האמיתית, שהיא ירך משוחזרת יציבה, מאוזנת ובעלת הסיכוי הטוב ביותר להימשך כזו יותר מעשרים שנה.

עוד לפני ביצוע ניתוח החלפת מפרק הירך, על הרופא והמטופל לדון בפרוט על תוכנית החלמה ושיקום.
תוכנית זו יכולה לעזור למטופל:

• לעזוב את בית החולים מוקדם יותר
• להחזיר את כוח הירך לתפקוד מהר יותר
• להפחית את הסיכון לפתח צליעה לאחר ניתוח
• לחזור ולהמשיך בחיים עצמאיים מוקדם יותר

על פי רוב, אנשים מסוגלים לדאוג לעצמם ולחדש את רוב הפעילויות כ 6 שבועות לאחר הניתוח, ועד -90% מתאוששים לאחר 3 חודשים. חשוב מאד להבין שלחלק זה יכול לקחת עד שנה שלמה עד שהם מתאוששים באופן מלא.

אם הכאב נמצא בשליטה סבירה, ייתכן שהמטופל יתבקש לעשות תרגילים עדינים במיטה, כגון:

• כיפוף וכיפוף הקרסול (משאבת הקרסול)
• כיווץ והרפיית שרירי הארבע ראשי
• כיווץ והרפיית שרירי העכוז

תרגילים עדינים עשויים להתבצע במשך כמה דקות בכל שעה (אין צורך להפריע לשינה) כדי להקל על זרימת הדם.

בהמשך ניתן לבקש מהמטופל לקום ולעשות מספר צעדים בעזרת פיזיותרפיסט ו/או הליכון. מטופלים שמסגלים לקום ולשאת משקל (בסיוע) על ירכיהם "החדשות" זמן קצר לאחר הניתוח נוטים להתאושש מהר יותר מאשר מטופלים שלא.

מנתח או אחות יתנו לכל מטופל הנחיות נושאות משקל שיש לפעול לפיהן בבית החולים ובבית. על פי רוב, נשיאת המשקל תהיה מלאה ומיידית, תוך הסתייעות בהליכון בתקופת ההחלמה הראשונית. בתחילה, ניתן להמליץ ​​למטופל לשים רק אחוז קטן מהמשקל על הרגל הפגועה, כאשר משקל רב יותר מוחל לאורך זמן.